מה ראוי שייכלל במדיניות גידור תאגידית

חברות הרוכשות דלק, מתכות או תשומות חקלאיות חשות לעיתים קרובות את העלות בשולי הרווח של הרבעון הבא. סדרה של עסקאות בודדות, שמוכרעות לאחר שהמחיר כבר נע, אינה מדיניות. מדיניות קובעת מראש איזה חלק מן החשיפה ניתן לטפל בו, באילו מכשירים, על פני אילו מועדי פירעון, ובתוך אילו מגבלות.

מה על המסמך ליישב

• החשיפה עצמה: צריכה פיזית או היקפי רכש, מומרים לערך נומינלי לגידור שהדירקטוריון יכול לזהות.
• יחס הכיסוי: איזה חלק מאותו ערך נומינלי המדיניות מתירה לגדר, ואיזה חלק נותר פתוח.
• המכשירים ומועדי הפירעון המותרים, ואלה שאינם מותרים.
• מגבלות סיכון, ובכלל זה מי בתוך החברה רשאי לפעול ומה טעון אישור נוסף.
• מחזור הבחינה: מבט על כל פוזיציה לפני פירעונה, ודוח רבעוני על אפקטיביות הגידור להנהלה ולרואי החשבון.

מי עושה מה

ההנהלה או הדירקטוריון מאשרים את המדיניות. יחידת האוצר של הלקוח מבצעת אותה אצל המוסד הפיננסי של הלקוח. יועץ יכול לאבחן את החשיפה, לנסח את המדיניות ולבחון אותה לאורך זמן. היועץ אינו נדרש לגישה לחשבונות החברה, ואין זה ראוי שהוא יהיה הצד המבצע את העסקאות.

אסטרטגיות גידור כרוכות בסיכון, ובכלל זה סיכון שוק, סיכון צד נגדי וסיכון נזילות. תוצאות עבר או אומדנים אינם ערובה לתוצאות עתידיות. הערה זו היא מידע כללי ואינה ייעוץ השקעות או הצעה של מוצר פיננסי.